#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שעח. מה הן שלש השיטות כיצד דנים את אנשי עיר הנדחת? 	לרב יהודה דנים לסקילה וחובשים דנים לסקילה וחובשים עד שרואים אם מצטרפים לרוב וחוזרים ודנים אותם דין אחר להריגה ומאבדים את ממונם.<br>לעולא ולרבי יוחנן דנים וסוקלים דנים וסוקלים עד חציים, ומחציים ואילך נדונים בסייף וממונם אבד.<br>לריש לקיש מרבים להם בתי דינים ומעיינים בדיניהם ומעלים את כולם לבית דין הגדול וגומרים שם את דינם כולם ביום אחד והורגים אותם.	סנהדרין קיב.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שעט. מה דינם ומדוע 1) החמרת שהודחה עמה 2) נכסי צדיקים הגרים בה 3) בהמה או עיסה שחציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת? 	"1) אם נשתהו שם ל' יום הן בסייף וממונם אבד, פחות מיכן הן בסקילה וממונם פלט, דכיון ששהו ל' יום נקראים מיושבי העיר וקוראים בהם הכה תכה את יושבי העיר לפי חרב.<br>2) אם היו להם נכסים מופקדים במקום אחר אין מחרימים אותם דכתיב החרם אותה. אם היו להם נכסים בתוכה מחרימים אותם<br>שהתרבו מדכתיב ואת כל אשר בה, ור""ש דרש טעמא דקרא שמי גרם להם שידורו בתוכה ממונם לפיכך ממונם אבד.<br>3) בהמה אסורה, דכמאן דלא פליגא, דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה וכי שחט לסימן של עיר הנדחת אינו שוחט אלא ממית.<br>עיסה מותרת, דכמאן דפליגא דמיא, שמתי שירצה חולקה ואין חלק של עיר הנדחת מעורב בה, והחצי ששייך לעיר הנדחת ישרף והשאר יאכל."	סנהדרין קיב.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שפ. עיר הנדחת שאין לה רחוב מה דינה ומדוע? 	"לרבי ישמעאל אינה נעשית עיר הנדחת דסבר שמה שכתוב ""ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה"" רחובה שהיה לה מתחילה משמע. לרבי עקיבא עושים לה רחוב דסבר רחובה שעושים לה עכשיו גם משמע <sup>קלז</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קלז.  כן פירש רש""י. והר""ן פירש שמ""ד רחובה דמעיקרא משמע סבר שרחוב העיר הוא שעושים לצורך העיר ולעסקיהם, ואם עושים לה רחוב חדש אין זה נקרא רחוב כיון שאינו מיוחד לעסקי העיר. ומ""ד רחובה דהשתא נמי סבר שהולכים אחר הלשון שגם הוא נקרא רחוב.</span>"	סנהדרין קיב.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שפא. מה עושים ומדוע אם נמצאו בה 1) עולות 2) תרומות 3) מעשר שני 4) כשהובא המעשר שני לירושלים? 	"1) לא קרינן בהו בהמתה לפי חרב דהא לא בהמתה היא אלא בהמת שמים, הלכך בהמת הצדיקים יקרבו, אבל בהמת הרשעים מאיסותא היא להקריב, ולכן לר' יוחנן כונסין אותן לכיפה ומאכילין אותן שעורים עד שכריסן נבקעת. ואי אפשר לומר שירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם לנדבה, משום שזבח רשעים תועבה ואפילו דמיהם אסורים. לריש לקיש ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם לנדבה, דכיון שאין אלו הקרבנות שהיו אין לומר בהם זבח רשעים תועבה.<br>לר""ש לדעת ר' יוחנן ימותו דזבח רשעים תועבה. לדעת ריש לקיש אלו שחייב באחריותם הוו ממון בעלים וימותו, קדשים שאינו חייב באחריותם ירעו עד שיסתאבו וכנ""ל.<br>2) תרומות שביד כהן שהם ממונו ירקבו שלא מזלזלים בהם לשורפם הואיל וקדש הם. תרומות שביד ישראל אינם ממונו וינתנו לכהן שבעיר אחרת.<br>3) מותר, דאמר רב חסדא שמעשר שני בגבולין לכו""ע הוא ממון גבוה.<br>4) אם המחיצות קיימות לא חל על זה דין עיר הנדחת ומותר באכילה, לר""מ דהוי ממון גבוה ולחכמים דקלטוהו מחיצות ולא הוי שלל עיר הנדחת אלא שלל ירושלים. אם אחר שהובא נפלו המחיצות יגנז, שמה שאמרו חכמים שמחיצות קולטות הוא רק כשהן קיימות."	סנהדרין קיב:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שפב. ת""ר היו בה קדשי מזבח ימותו ר""ש אומר בהמתה ולא בהמת בכור ומעשר. מה הדין ומדוע אם היו לרשעים שבה 1) בכור ומעשר תמימים 2) בכור ומעשר בעלי מומין?"	"1) לת""ק - ימותו, לדעת ר' יוחנן דזבח רשעים תועבה, לדעת ר""ל דהוו שלל העיר וכדעת ר' יוסי הגלילי שקדשים קלים ממון בעלים הוא.<br>לר' שמעון - אינם בסייף, לרבינא שאינם שללה אלא שלל שמים, ולשמואל שאינם בהמתה (ואינם יכולים להתמעט משללה כיון שנאכלים במומן) [ולכן לר' יוחנן ימותו שאפי' על דמיהם אמרינן דזבח רשעים תועבה ולר""ל ירעו עד שיסתאבו].<br>2) לת""ק - בסייף שנקראים שללה ובהמתה.<br>לר' שמעון - לרבינא אינם בסייף שאינם בהמתה כיון שיש להם שם לווי, ולשמואל בסייף משום שנקראים בהמתה."	סנהדרין קיב:		
